סושי

סושי זה אחד הדברים שגם אם יעירו אותי באמצע הלילה אני אוכל לעשות בעיניים עצומות.

זה כמו ציור, פיסול, שחייה או כל דבר שככל שתעשו אותו יותר פעמים ולעיתים יותר קרובות כך תשתפרו יותר ותגיעו לביצועים יוצר טובים. מצד שני סושי זה גם כמו לרכב על אפניים- ברגע שלומדים ומבינים את הקטע אף פעם לא שוכחים.

הדעות שלי מאוד חלוקות בנוגע לסושי ולתרבות שהתפתחה בשנים האחרונות בארץ בנוגע לסושי.

אז בעקרון זה אכן "fast food" יפני, ובעצם הגיע במקור מהכפרים העניים ביפן לפני המון שנים, שלא היה הרבה אמצעים, אורז כמובן היה, ודגים היה. כניראה שבישול היה מדי מסובך או לחלופין דורש יותר אמצעים ואנרגיה ככה שהדייגים היפנים היו לוקחים דג טרי, אורז ועוטפים את הכל באצה, שגם היא כניראה הייתה יותר בשפע.

ככה בעצם התחיל הסושי, והוא לא נחשב כמאכל יוקרתי ביפן אלא כאוכל פשוט. למרות האמור לעיל, יש כמה כללי ברזל שאני לא חושבת שאף יפני באשר הוא ייפר בנוגע לסושי- החשוב ביותר זה דג טרי! ולא קפוא ולא מופשר ולא ישן ולא כלום אחר.

העניין הוא שבארץ מסעדות הסושי והסושיות למיניהן התרבו כמו פטריות אחרי הגשם, כמו אש שפושטת בשדה קוצים וכמו מיני דימויים אחרים שיש להסביר כמה התופעה נהייתה המונית ופופולרית אבל בדרך איבדה את העקרונות הבסיסיים של סושי.

הרבה מקומות בארץ מכינים סושי מדג מופשר, מפירות ים קפואים, ומדגים שלא הייתי ממליצה אפילו לבשל עקב חוסר טריות.

מדהים כמה הקיבה של הישראלי המצוי חסינה נגד קילקולי קיבה למיניהם, כניראה בגלל טיולים במזרח/דרום אמריקה ושות'.

אני בארץ אוכלת בדיוק ב-2 מסעדות שאני לא רוצה להזכיר את שמן או לחלופין להכפיש שמות אחרים אבל מי שמכיר אותי בטח יודע במה מדובר. הכלל השני והחשוב לא פחות זה האורז. ביפן סושי מאסטר לומד 3 שנים רק איך להכין את האורז לפני שהוא בכלל נוגע בדג. וזה מביא אותי למחלוקת השניה שלי בעניין- שכל אחד היום טוען שהוא יודע להכין סושי כמו לפחות איך שהוא מכין חביתה. שלא תבינו לא נכון, אני לא נגד סושי בייתי אלא להפך, אני חושבת שבעקרון זה משהו מאוד קליט אבל תרגול מביא לשלמות ולא יתכן שכל אחד עושה את ה"סושי הכי טוב שיש" בבית שלו. זה מזכיר לי מקרה שקרה לפני אולי 6 שנים, הוזמנתי לערב סושי אצל חבר של חברה מהצבא, היא מאוד רצתה שאני אגיע כי היא ידעה שאני בעסקי הסושי ורצתה להתגאות בתוצר שחבר שלה עשה. לא סתם השתמשתי במילה תוצר, כי סושי זה לא היה! מרב גועל וחוסר אסתטיות אפילו לא יכלתי לטעום את זה, האורז היה מפורק ולא דחוס ונראה קשה למדי. עשיתי את עצמי טועמת ואמרתי כל הכבוד. לא היה לי לב להגיד לו את האמת. ואלי מאז אותו בחור למד דבר אחד או שניים על סושי. אני מקווה בשבילו או לפחות בשביל אותה חברה.

אבל נחזור לעניין, למזלי בורכתי בעסק משפחתי של דגים טריים ופירות ים כך שלהשיג דג טרי ולדעת בודאות שאין סיכוי לרמאות או חוסר יושר לגבי טיב הסחורה זה עניין דיי פשוט.

לפני שהגעתי לכאן קצת חששתי לגבי שוק הדגים. כמובן שיש חנויות מאוד יוקרתיות ששם כניראה לא ימכרו משהו לא ראוי אך חוץ מהן אני לא ממש יודעת מה טיב הסחורה בשאר המקומות.

אמרתי שכשיגיע אורח ראוי אני אכין סושי, ואכן מספר ימים לאחר מכן הגיעו לביקור דודים של נופר.

כמובן שהחלטנו להזמין אותם לסושי (מה גם שכבר שנתיים הובטח להם סושי בדירה שלי בת"א ואף פעם לא יצא)

בכל אופן זו הייתה הזדמנות טובה, הלכתי לחנות יוקרתית "1" וקניתי נתח סלמון. כשביקשתי חתיכה מהטונה האדומה הופתעתי לתשובה מהמוכרת החביבה ש"זה לא טוב לסושי" משמע- כניראה הדג לא מספיק טרי ועל כן אנחנו לא ממליצים לאכול אותו חי. בבישול הוא יהיה בסדר אבל לא חי. שמחתי למשמע התשובה הכנה, שאלתי אם יש משהו אחר שהוא טוב והיא הציעה טונה לבנה. לא רציתי.

המשכתי לחנות יוקרתית "2" שם נמצא נתח טונה אדומה מספק. קניתי גם קצת ביצי סלמון, זה תמיד יוצא קישוט נחמד וגם מוסיף טעם טוב וטקסטורה מעניינת.

הסושי יצא מעולה, אני לא אכלתי הרבה כי תמיד אחרי שמכינים ומתעסקים עם זה כל כך הרבה זמן כבר אין חשק לאכול אבל כולם מאוד נהנו. לקינוח שיחזרנו את הטפיוקה וגם היא יצאה מאוד טעימה. היה ערב נעים וטעים.