סוד הפאד-תאי

פעם ראשונה שטעמתי פאד-תאי כמו שהוא צריך להיות הייתה במסעדה מתחת לבית שלי.
עד אז חשבתי שזה סתם מן מאכל איטריות מוקפץ עם המון סויה ושום כמו שהיו מכינים אותו ברוב המקומות בארץ
נופר ישר אמרה שזה פאד-תאי ממש כמו בתאילנד ובגלל שלא הייתי שם אז כל מה שנותר לי הוא להאמין לה.
מאז הפכנו ללקוחות קבועות במסעדה, שמסתבר מופעלת ע"י אישה אחת מאוד מאוד מולטי-טסקינג, היא הטבחית, המלצרית, שוטפת הכלים, המנהלת, הכל בעצם. כל זה נראה אולי פשוט כשיש 2 שולחנות אבל כשבאמת מלא זה נראה לי כמו סיוט אמיתי.
המסעדה הפכה למוסד עלייה לרגל לכל אחד מהמבקרים שהיו אצלנו או שביקשו המלצה למסעדה, ואני חייבת לציין שאף אחד לא התאכזב.
מאז בכל פעם שפקדתי את המקום ניסיתי באלגנטיות להציץ ולראות מה היא עושה שם בעצם כשהיא יוצרת את המנה המופלאה הזו בפחות מחמש דקות! עבודת הריגול הייתה לא קלה, אבל בסוף הבנתי מה היא עושה למעט על מיני רטבים אדומים שהייתה מוסיפה כל הזמן והם כניראה הסוד האמיתי.
מחיפוש באינטרנט עלו מגוון מתכונים, חלקם התקרבו למקור וחלקם התרחקו ממש, אבל מאותה אישה הבנתי דבר אחד מאוד קריטי להכנת הפאד-תאי והוא השריית האטריות במים, ללא בישול מוקדם! וזה סוד מספר 1.
בהמשך הלכתי לסופר האסייתי שבאזור וניסיתי לחקור את העובדות המקומיות אחר המתכון המושלם.
הן מצידם שיתפו פעולה יותר ממה שחשבתי והניחו לי בסל את כל המרכיבים הנחוצים כולל תיאור בגרמנית תאילנדית איך להכין את הפאד-תאי. הדבר הקריטי השני שהבנתי משיחה עם המוכרות הוא שיש מן רוטב מיוחד לפאד-תאי שהוא בעצם כל הסוד הגדול. הרוטב מכיל בעקרון תמרהינדי (מרכיב חשוב מאוד במטבח התאילנדי), סוכר, סויה כהה,שום, בצל, פלפל, פפריקה ועוד מיני צבעי מאכל וחומרי טעם וריח..
אחרי נסיון אחד יצרתי פאד-תאי שלא היה מבייש גם את אותה השכנה מלמטה וכך ניתקתי מהתלות הקשה באותה אישה.
ולהלן המרכיבים עם סדר הכנתם:
נתחי עוף- נכנסים ראשונים לחבת/ ווק לוהטת עם שמן
לאחר מכן ריבועי הטופו
לאחר מכן אטריות האורז לאחר שהושרו במים פושרים כשעתיים
הרוטב הסודי או שילוב של כל התבלינים הנ"ל
נבטי סויה ובצל ירוק
ולסיום ביצה שלמה (להיזהר לא ליצור חביתה ענקית) עדיף לכבות את האש
מעל כמובן בוטנים כיד המלך או לפי הטעם
ולהגיש מהר!

בתאבון ובהצלחה

Spaghetti Alla Carbonara

הדבר הכי טוב שקרה מאז שנרשמתי לקורס גרמנית הוא העובדה שכל הנוכחים הם מהגרים, כלומר, לכל אחד יש את המאכלים האותנתים המקוריים שהוא מביא מהארץ שלו.

כמובן שמרבית השיחות שלי עם התלמידים הן על אוכל ומתכונים (בגרמנית כמובן) ובינתיים כבר למדתי להכין פילמני רוסי מאישה חביבה וגם ספגטי קרבונרה מבחורה איטלקייה.

אני חייבת לציין שפעם האחרונה שאכלתי ספגטי קרבונרה הייתה אי שם בשנת 2000 במסעדה "איטלקית" בטבעון.

הספגטי הוגש עם סלמון מעושן ושמנת מתוקה.. כבר אז הבנתי שזה לא זה אבל לא ידעתי למה..

נראה שהשינוי המוגזם במתכון המקורי נבע, כנראה, מטעמי כשרות, אבל מאז עברה הרבה פסטה בסירים והבנתי שקרבונרה זה בכלל עם פנצ'טה (ריבועי בייקון קטנים) וביצים לא מבושלות.

בהתחלה זה מעט מרתיע להכין משהו עם ביצים לא מבושלות אבל כשחושבים על זה יותר לעומק, אנחנו נתקלים בחיי היום יום בלא מעט מאכלים עם ביצים נאות כשהעיקרית בהן היא ביצת עיין שמי שאוכל אותה כמו שצריך יודע שהחלמון צריך להיות ממש נוזלי.

בכל אופן נטשה האיטלקייה סיפרה לי על הקרבונרה והסבירה מה צריך לעשות, הרעיון הוא לטגן מעט את הפנצ'טה עם מעט בצל במחבת, בינתיים להכין את הספגטי ואחרי שמוכן לסנן ולהעביר למחבת עם הפנצ'טה פלוס ביצה מעורבבת עם פלפל שחור מעט חלב ופרמג'ן. הרעיון הוא לא לחמם יתר על המידה את כל העסק בשביל שלא תיווצר חביתה ענקית. מה שאמור להתקבל זה ספגטי עם טעם מעושן ורוטב קרמי שעוטף אותו (ולא נוזל בכל הצלחת).

אני לטעמי שמתי יותר מדי פרמג'ן גם כי אני מאוד אוהבת וגם כי סתם הגזמתי.

פיצה בייתית

אין כמו להכין פיצה בבית מבצק שמרים טוב.

בעניין של בצקים אני לא חזקה אז את המתכון לבצק אמא שלי נתנה לי וזה מן מתכון כזה שאפשר להכין ממנו כל דבר בערך עם מה שנשאר אפשר להכין לחמניות או כעכים או מה שרוצים.

אני כמובן שיניתי את המתכון ועשיתי אותו מקמח מלא מאשר קמח לבן כמו שהוא מופיע במקור.

מילה על קמח מלא לפני שממשיכים:

הינה כתבה מאוד מעניינת אך גם לא מפתיעה שחלקה עוסק גם בקמחים בארץ-

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3924292,00.html

בכל אופן אני עשיתי את הפיצה לפני שקראתי את הכתבה ובאמת יצא לי בצק מלא מאוד ועם חלקיקים של הגרעין ואני חשבתי שמשהו מוזר בקמח שקניתי ובטח שוב לא הבנתי מה כתוב בגרמנית...

הסוד לדעתי בפיצה טובה זה קודם כל הבצק ודבר שני הרוטב- לא להגזים בתיבול אלא להפך ככל שמכינים רוטב מעגבניות טריות בלי שום ובלי הרבה בצל או אפילו בלי בכלל ככה יותר טוב, לא צריך שהרוטב ישתלט על הפיצה.

אני אוהבת פיצות דקות ועדיין לא רכשתי לי אבן לתנור אז שיטה שמצאתי היא לשים מעט קמח תירס או סולת מתחת לבצק הפיצה באפייה מה שיוצר פריכות טובה יותר בעיקר אם אופים ישירות על מגש. אפשרות שניה היא לאפות על הרשת של התנור אבל לפני כן מומלץ לאפות דקה או 2 בתבנית כדי שהבצק יתקשה מעט.

פיצה צריכה חום גבוהה מאוד ולזמן קצר ביותר ולכן מומלץ לחמם מראש את התנור לחום המקסימלי ורק אז להכניס את הפיצה.

בעניין התוספות אפשר לומר שנשארתי איפה שהוא ב-90 כמו עם המוסיקה, אני מאוד מאוד אוהבת פיצה עם תוספת אננס! כמובן שטרי משדרג באופן ממשי את הכל אבל אם בכל זאת אין אז אפשר להסתפק בקופסאת שימורים, העיקר שיהיה אננס.

אבל כל אחד יכול לשים באמת מה שבא לו העיקר שאלו תוספות טריות וכייפיות!

וגבינה- אז בגבינה אני לא אוהבת להגזים, שוב הכל צריך להיות במידה, כמובן שמוצרלה היא הגבינה שאני משתמשת בה ואם יש מוצרלה טרייה (כדור) אז מה טוב.

שאר הצהובות למיניהן שישארו בפיצריות העממיות ואני לא רוצה לזרוק סתם שם שלא יאשימו אותי חלילה בהוצאת דיבה.

והעיקר להזמין כמה חברים בקבוק יין טוב ובתאבון.

קובה סלק (קובה אדומה)

לדעתי בישולים מסוג זה וכל מה שהוא בעצם בישול בייתי שמגיע מסבתות שעדיין מכינות את האוכל המסורתי שלהם צריך ללמוד היישר מאותו אדם שמכין אותו. לא יעזור ספרים למיניהם, מתכוני אינטרנט ובטח שאני לא מכירה בכל אותם המסעדות שמכינות אוכל מסורתי, הבעייה לדעתי שברגע שהופכים משהו מסורתי לממוסחר משהו שם בדרך נאבד.

את המתכון הזה למדתי מסבתא תקווה אחרי שביקשתי שתעשה לי סדנאת קובה ייעודית ללמוד את הסוד הזה של המאכל הכל כך טעים.

מה שכייף כל כך בקובה סולת זה שאפשר לזרום עם מה שבא, הבסיס לקובה עצמה הוא אותו דבר ורק הרוטב משתנה בהתאם למה שרוצים- סלק, דלעת, במיה...

אני חושבת שכל משפחה מכינה את המתכון טיפה אחרת, לפעמים חמוץ יותר ולפעמים מתוק יותר, אצלנו בכל אופן זה איפה שהוא באמצע אולי נוטה יותר לכיוון המתוק.

הפעם הכנתי את הקובה לרגל ביקור של חברות יקרות שאני יודעת שאחת מהן מאוד אוהבת קובה סלק ותמיד מייחלת לכך שאכין לה. לכבוד הביקור הספונטני ולאור העובדה שקניתי יומיים לפני כן 4 סלקים הורסים בשוק האיכרים החלטתי שזו הזדמנות טובה.

ותודה לנעמה על התמונות.

סושי

סושי זה אחד הדברים שגם אם יעירו אותי באמצע הלילה אני אוכל לעשות בעיניים עצומות.

זה כמו ציור, פיסול, שחייה או כל דבר שככל שתעשו אותו יותר פעמים ולעיתים יותר קרובות כך תשתפרו יותר ותגיעו לביצועים יוצר טובים. מצד שני סושי זה גם כמו לרכב על אפניים- ברגע שלומדים ומבינים את הקטע אף פעם לא שוכחים.

הדעות שלי מאוד חלוקות בנוגע לסושי ולתרבות שהתפתחה בשנים האחרונות בארץ בנוגע לסושי.

אז בעקרון זה אכן "fast food" יפני, ובעצם הגיע במקור מהכפרים העניים ביפן לפני המון שנים, שלא היה הרבה אמצעים, אורז כמובן היה, ודגים היה. כניראה שבישול היה מדי מסובך או לחלופין דורש יותר אמצעים ואנרגיה ככה שהדייגים היפנים היו לוקחים דג טרי, אורז ועוטפים את הכל באצה, שגם היא כניראה הייתה יותר בשפע.

ככה בעצם התחיל הסושי, והוא לא נחשב כמאכל יוקרתי ביפן אלא כאוכל פשוט. למרות האמור לעיל, יש כמה כללי ברזל שאני לא חושבת שאף יפני באשר הוא ייפר בנוגע לסושי- החשוב ביותר זה דג טרי! ולא קפוא ולא מופשר ולא ישן ולא כלום אחר.

העניין הוא שבארץ מסעדות הסושי והסושיות למיניהן התרבו כמו פטריות אחרי הגשם, כמו אש שפושטת בשדה קוצים וכמו מיני דימויים אחרים שיש להסביר כמה התופעה נהייתה המונית ופופולרית אבל בדרך איבדה את העקרונות הבסיסיים של סושי.

הרבה מקומות בארץ מכינים סושי מדג מופשר, מפירות ים קפואים, ומדגים שלא הייתי ממליצה אפילו לבשל עקב חוסר טריות.

מדהים כמה הקיבה של הישראלי המצוי חסינה נגד קילקולי קיבה למיניהם, כניראה בגלל טיולים במזרח/דרום אמריקה ושות'.

אני בארץ אוכלת בדיוק ב-2 מסעדות שאני לא רוצה להזכיר את שמן או לחלופין להכפיש שמות אחרים אבל מי שמכיר אותי בטח יודע במה מדובר. הכלל השני והחשוב לא פחות זה האורז. ביפן סושי מאסטר לומד 3 שנים רק איך להכין את האורז לפני שהוא בכלל נוגע בדג. וזה מביא אותי למחלוקת השניה שלי בעניין- שכל אחד היום טוען שהוא יודע להכין סושי כמו לפחות איך שהוא מכין חביתה. שלא תבינו לא נכון, אני לא נגד סושי בייתי אלא להפך, אני חושבת שבעקרון זה משהו מאוד קליט אבל תרגול מביא לשלמות ולא יתכן שכל אחד עושה את ה"סושי הכי טוב שיש" בבית שלו. זה מזכיר לי מקרה שקרה לפני אולי 6 שנים, הוזמנתי לערב סושי אצל חבר של חברה מהצבא, היא מאוד רצתה שאני אגיע כי היא ידעה שאני בעסקי הסושי ורצתה להתגאות בתוצר שחבר שלה עשה. לא סתם השתמשתי במילה תוצר, כי סושי זה לא היה! מרב גועל וחוסר אסתטיות אפילו לא יכלתי לטעום את זה, האורז היה מפורק ולא דחוס ונראה קשה למדי. עשיתי את עצמי טועמת ואמרתי כל הכבוד. לא היה לי לב להגיד לו את האמת. ואלי מאז אותו בחור למד דבר אחד או שניים על סושי. אני מקווה בשבילו או לפחות בשביל אותה חברה.

אבל נחזור לעניין, למזלי בורכתי בעסק משפחתי של דגים טריים ופירות ים כך שלהשיג דג טרי ולדעת בודאות שאין סיכוי לרמאות או חוסר יושר לגבי טיב הסחורה זה עניין דיי פשוט.

לפני שהגעתי לכאן קצת חששתי לגבי שוק הדגים. כמובן שיש חנויות מאוד יוקרתיות ששם כניראה לא ימכרו משהו לא ראוי אך חוץ מהן אני לא ממש יודעת מה טיב הסחורה בשאר המקומות.

אמרתי שכשיגיע אורח ראוי אני אכין סושי, ואכן מספר ימים לאחר מכן הגיעו לביקור דודים של נופר.

כמובן שהחלטנו להזמין אותם לסושי (מה גם שכבר שנתיים הובטח להם סושי בדירה שלי בת"א ואף פעם לא יצא)

בכל אופן זו הייתה הזדמנות טובה, הלכתי לחנות יוקרתית "1" וקניתי נתח סלמון. כשביקשתי חתיכה מהטונה האדומה הופתעתי לתשובה מהמוכרת החביבה ש"זה לא טוב לסושי" משמע- כניראה הדג לא מספיק טרי ועל כן אנחנו לא ממליצים לאכול אותו חי. בבישול הוא יהיה בסדר אבל לא חי. שמחתי למשמע התשובה הכנה, שאלתי אם יש משהו אחר שהוא טוב והיא הציעה טונה לבנה. לא רציתי.

המשכתי לחנות יוקרתית "2" שם נמצא נתח טונה אדומה מספק. קניתי גם קצת ביצי סלמון, זה תמיד יוצא קישוט נחמד וגם מוסיף טעם טוב וטקסטורה מעניינת.

הסושי יצא מעולה, אני לא אכלתי הרבה כי תמיד אחרי שמכינים ומתעסקים עם זה כל כך הרבה זמן כבר אין חשק לאכול אבל כולם מאוד נהנו. לקינוח שיחזרנו את הטפיוקה וגם היא יצאה מאוד טעימה. היה ערב נעים וטעים.

טפיוקה עם פירות העונה

אז הבטחתי פירות יער והבטחתי טפיוקה אחרי שסוף סוף נמצאה חנות של מוצרים אסיאתים, ניתן היה לקיים.

טפיוקה זה בעצם אבקה של שורש ה"יוקה" שזה מן שורש עמילני שמזכיר תפוח אדמה רק שאם לא מטפלים בו כראוי אפשר למות מהרעלה של ציאניד או משהו דומה, בכל אופן השורש צריך לעבור בישול על מנת להיפטר מהרעל, אך לא בזאת עסקינן, פניני טפיוקה זה כבר האבקה המיובשת של השורש, אחרי שנוטרל מהרעל ונדחסו לצורת פנינים.

פעם אחת קניתי את השורש הגולמי בטיול בברצלונה, השוק שם היה מוצף בזה. הגעתי לארץ, בישלתי טוב טוב ואפיתי גם ובסוף כל כך פחדתי לאכול את זה אז זרקתי את זה לפח..הפחד גבר על הסקרנות כניראה.

קינוח של פירות וטפיוקה מאוד שכיח במסעדות סיניות/ יפניות/ תאילנדיות. לדעתי השילוב הכי מוצלח הוא עם רימונים, אננס, מנגו ותות.
היום הלכתי על אופציה אחרת שמכילה את פירות העונה פה- שזה פירות יער, אננס (יבוא כמובן), מלון ובננה.
ההכנה מאוד פשוטה- השרייה של הפנינים במים, לאחר מכן סינון והעברה לסיר עם מיכל חלב קוקוס, אותה כמות של מים, אותה כמות של חלב רגיל (במקרה שלי חלב סויה כמובן) וסוכר לפי הטעם. מביאים לרתיחה תוך כדי ערבוב ומצננים.

הפנינים מתנפחות ומקבלות מראה שקפקף אז יודעים שזה מוכן.

בהגשה פשוט שמים את הטפיוקה עם איזה פירות שרוצים, לא נתקלתי בפרי שלא התאים.

הקינוח בריא, טעים, מרענן ולא כבד כמו קינוחי שוקולד או עוגות למינהם.

בתאבון!

תבשיל ירקות, עוף וקצת פסטה

אחרי הפסקה קצרה מכתיבה עקב סידורים ועניינים שצריך גם לעשות ולקדם, ואחרי בישולים שונים ומשונים, קצת פלפלים ממולאים באורז ובשר, קצת פסטות מהירות, סלטים ברגע וערמות שניצלים החלטתי ערב אחד ללכת לסופר ולראות לאן זה יוביל, לא הלכתי עם מחשבה מה לבשל אבל איך שנכנסתי היה לי ברור שהמרכיב העיקרי יהיה- כמה גרמני מצידי- כרוב!

אמנם לא בחרתי בכרוב הפשוט, לא הלבן ולא האדום וגם לא כרוב סבוי (מסולסל) אלא בכרוב הסיני- לא להתבלבל עם הבוק-צ'וי שזה סוג אחר של כרוב סיני אלא הכרוב הסיני המאורך שהוא מן הכלאה של חסה ערבית ומנגולד לפי דעתי במראה בכל אופן. אין הרבה מרכיבים סינים או יפנים פה אז היה נראה לי הכי הגיוני לשלב אותו בתבשיל ירקות עם בסיס עגבניות, לצד פסטה פיצית של פנה ירוק וחזה עוף שרק בדיעבד שודך לכורכום ופטרוזיליה טרייה.

נכון- נשמע שילוב מוזר, אבל, תאמינו או לא, הטעמים אכן מתחברים, עוף מאוד אוהב כורכום (וגם אני מאז שגיליתי שלכורכום סגולות אנטיספטיות או משהו- בקיצור הוא מחטא) אז ככה יצא שאת ערב שישי בילינו בארוחת ערב מעניינת, בריאה ומאוד טעימה כי בסופו של דבר הכל באמת התחבר יחד.

בעניין חומרי הגלם ממזרח אסיה- נמצאה חנות סינית שמוכרת כמעט הכל ככה שגם סושי בתכנון אחרי שימצא דג ראוי ואורח ראוי עוד יותר.

ובעניין הכרוב, כמובן שאחרי הבישול לא נשאר זכר לכך שקיים גם כרוב בתבשיל, הרי הוא מתכווץ ונעלם אבל נשאר תמיד ברקע- עם הכרוב עוד לא סיימתי, הוא יופיע עוד בהמשך.

פסטה עם אספרגוס לבן וירוק

אז אתמול הוזמנו לארוחת ערב חג השבועות אצל מישהו מהעבודה של נופר,

כל אחד היה צריך להכין/ להביא משהו איתו.

כמובן שהמשימה הוטלה עליי, ומה יותר קלאסי לשבועות ולעונה מאשר פסטה עם אספרגוס לבן וירוק בשמנת.

איסוף המוצרים היה דיי פשוט, אנחנו בעיצומה של עונת האספרגוס ככל הנראה ומרגע לרגע נתקלים בכל פעם באספרגוס גדול יותר ממה שכבר קניתם. אין לזה סוף. האספרגוס הלבן נחשב יוקרתי יותר מאשר הירוק וגם יותר גדול בדרך כלל.

ברעיון הראשוני רציתי להוסיף גם חתיכות קטנות של חמון/ פרושוטו לטעם יותר עשיר אבל מפאת חג השבועות והעובדה שרגע לפני גיליתי שהמארח הוא מן סוג של שומר מסורת, (לא ברור הסטטוס) אז החלטתי להשמיט את החלק האחרון.

יש לי ליד הבית מן שוק איכרים קטן שעובד כל יום, שם אפשר למצוא את הירקות היותר טובים וגם מבחר גדול יותר של בשר, דגים וכמובן גבינות. יש שם דוכן איטלקי שאפשר למצוא בו פסטה דה-צ'קו וגם את הבריזאולה הכי טובה שאכלתי במקום שהוא לא איטליה.

החלטתי שהכי טוב יהיה להכין את הרוטב בבית ולהביא את הפסטה לא מוכנה ולבשל אותה בבית של המארח בגלל החוק הפשוט שהפסטה לא מחכה לנו אלא אנחנו מחכים לפסטה- וכמובן זה משיג את התוצאה הטובה ביותר והאל- דנטיות של הפסטה נשמרת.

נופר אמרה שמגיעים מאוחר בגלל אילוצים כאלה ואחרים ואני הייתי כבר ארוזה בשמונה בערב, אחרי טיול נעים וארוך במחילות המטרו הברלינאי הגענו ליעד ברבע לעשר..
כמובן שכולם כמעט כבר סיימו לאכול חוץ מעוד כמה מאחרים שהגיעו איתנו וזכו לקצת פסטה.

ליד הפינג'אן קפה הנחתי סיר עם מים חמים ותוך 10 דקות המנה הייתה מוכנה.

אני שמחה לומר שהפסטה רכשה מעריצים מושבעים וזכתה לתגובות חיוביות ביותר.

לא סיפרתי להם אלא רק אחרי שסיימו לאכול שבעצם החלפתי את כל השמנת שאמורה להיות במתכון המקורי בשמנת סויה (כי נופר רגישה ללקטוז) אבל אף אחד לא שם לב לשינוי בטעם.

אנשים סתם מפחדים מסויה בלי סיבה ותאמינו לי זה הרבה יותר בריא מאשר שמנת 30 אחוז או יותר.

אז להלן המתכון והפעם לפי הרעיון המקורי-

2 בצלים קצוצים דק מאוד מטוגנים קלות במעט שמן זית

3-4 אספרגוסים לבנים חתוכים דק לפרוסות ועוד 5 ירוקים חתוכים אותו דבר

מוסיפים את האספרגוסים למחבת עם הבצל המטוגן ומקפיצים כ-2 דקות.

אופציה- להוסיף מעט פרוסות חמון/ פרושוטו חתוך לחתיכות בינוניות,

מוסיפים 500 מ"ל שמנת מתוקה או לחלופין שמנת סויה באותה כמות.

מטבלים באגוז מוסקט טרי מגורד, מלח, פלפל גרוס ומעט עירית קצוצה.

מביאים לרתיחה ומכבים.

עוד אופציה- להוסיף מעט פרמג'נו רג'יאנו להסמכת הרוטב ולהעשרתו.

בנפרד- מכינים את הפסטה- אני השתמשתי בסוג שנקרא "חונקי כמרים" שנראה לי שילך הכי טוב עם הרוטב.

בתאבון וחג שבועות שמח כמובן!

פירות יער וחיות אחרות

מכל השפע שיש פה ניכר ביותר השפע של הפירות,

אמנם לא בכל מקום ניתן למצוא את הכל אבל אם כבר נופלים על חנות טובה אז

הסחורה היא מעולה וגם המחיר שווה לכל נפש. הינה לדוגמא סוגיית פירות היער,

כמה פעמים עוברים בסופרים ומסתכלים על הסלסלות הקטנטנות של פירות היער שכל סלסלה של 200 גרם עולה בערך 25 שקלים וחושבים, " לא אין מצב זה טירוף לקנות את זה" היו לי רגעי חולשה מעטים בארץ
בהם נתפסתי רוכשת את אחת הסלסלות במחיר מופקע ואוכלת את כל התכולה עוד לפני שהיגעתי הבייתה..

יש יוצא מן הכלל כמובן וזה שוק האיכרים שם ניתן להתמקח ולהשיג סחורה יותר טובה ובמחיר יותר זול מבסופר

וכמובן ישנה האופציה שהיא המועדפת עלי- ללכת ישירות לקטיף עצמו בעונה ולקטוף כמה פירות שרוצים.

בכל אופן כאן אפשר למצוא פירות יער באריזות של 250 גרם שעולות באיזור היורו וחצי. סביר לא?

אחרי שמתרגלים לעובדה שהפרי נמצא ואף קיים ובר השגה, אפשר להתפנות למחשבה מה עושים עם זה חוץ מלאכול טרי.

אני עדיין לא שם, כרגע רק אוכלת עוד ועוד פירות טריים למרות שכבר עלתה לי מחשבה להכין קינוח טפיוקה עם פירות יער טריים (רסברי ואוכמניות סגולות) עם אננס טרי וקולי תות שדה. בקרוב.

פלאו בג'יג'

היום החלטתי להכין מאכל עיראקי מבית סבתא תקווה,

זה נקרא בשפה המקורית פלאו בג'יג' שזה בתרגום חופשי עוף עם אורז.

התבשיל דיי פשוט אולם כל מי שנתקל בו מתאהב לא משנה עדה, דת, מין...

התהליך הוא כזה- עדיף סיר רחב עם תחתית עבה, מטגנים 1-2 בצלים גדולים,

מוסיפים חלקי עוף (אני אוהבת לשים רק כרעיים למרות שיש כאלה ששמים גם חזה)

סוגרים את העוף בטיגון קצר ומתבלים בהרבה כורכום וקצת פפריקה אדומה, מלח ופלפל.

לאחר מכן מוסיפים מים עד לכיסוי ומעט רסק עגבניות, מבשלים מכוסה כ-40 דקות.

אחרי בישול העוף מוצאים אותו ומוסיפים אורז לנוזלים שנשארו בסיר.

מבשלים את האורז, בנתיים אפשר לפרק את העוף או להשאיר שלם.

מאחדים את האורז עם העוף ובגדול זה מוכן.

הערה- בשביל להעשיר עוד יותר את התבשיל אפשר לטגן בנפרד עוד בצל ולהוסיף מלמעלה, אני אישית

מוותרת על החלק הזה כי לדעתי זה עשיר מספיק גם בלי...

בתאבון.

ריבת רוברב

ריבת רוברב

את הרוברב פגשתי פעם ראשונה כמובן בספר של הקורדון בלו, פעם שנייה פחות מוצלחת בטיב טעם (מה לעשות כניראה היבול היה צנוע) ופעם שלישית עכשיו. כמובן שישר ידעתי שמה שאני הולכת להכין זה ריבת רוברב.
הרוברב או Rhubarb הוא מן ירק שניראה בגדול כמו סלרי אמריקאי אלא רק שבסיס הגבעולים שלו ורוד פוקסיה.

ככל שהרוברב ורוד יותר הוא משובח יותר. יש לו מן טעם חמצמץ וידוע שהוא משתלב טוב בעוגות פאי, קינוחים או ריבות.

בכל אופן התחלתי לקצוץ אותו דק ולקלף את השכבה החיצונית הסיבית.

התהליך מאוד פשוט ודומה לכל ריבה אחרת שמכינים ביחס של הסוכר למרות שאני תמיד שמה פחות סוכר מהיחס הרגיל של אחד לאחד (על קילו פרי קילו סוכר).

סבתא שלי תמיד רצתה להכין ריבה כזו אבל אף פעם לא הצליחה למצוא את הירק בארץ. אז כמחווה לסבתא תקווה הכנתי את הריבה הזו ואני מתכננת להביא לה אותה בביקור הבא שלי.
הריבה יצאה ורדרדה ועם טעם חמצמץ שהזכיר ריבת תפוזים אבל עם טויסט אחר.

אני ממליצה לכל מי שאוהב ריבות (כי אני ממש לא מאסכולת הריבות אבל אוהבת להכין).

שבת שלום.

בהמשך לעגבניה- או אולי Tamarillo

טוב, היה לא פשוט לצרף את העגבניה/פרי שמסתבר שקוראים לו תמרילו בארוחת ערב שכללה פסטה פרסקה עם סוגי פטריות.

בסוף אחרי צלייה קצרה של העגבניה החלטתי שהכי טוב להשתמש בה בצורתה המקורית כפרי לקינוח.

מעט מאכזב אבל עדיף מאשר להרוס אותה, מה גם שהצלייה הקצרה הוסיפה לטעם וחידדה את המתיקות/ חמצמצות של הפרי.

ומה בתכנון למחר- ריבת רוברב. ירק מעניין לא פחות.

לילה טוב

עגבניה מוזרה

ממה שאני זוכרת המספר של הקורדון בלו מדובר בעגבניה אקזוטית אבל עם טעם של פרי מתוק.

לא ניתקלתי בה מעולם חוץ מתמונות מעניין איך היא תשתלב בארוחת הערב היום...

שלום לכולם,
זה השבוע הראשון בברלין ונראה שיש כאן גן עדן של ירקות, פירות, גבינות ובשר כמו שלא ניתקלתי בו מעולם.
כל כמה ימים אני אארח חומר גלם שונה במטבח שלי ואכין ממנו משהו מיוחד.
אני מקווה שיהיה מעניין גם לי וגם לכם.